כמה פעמים בחיי שמעתי מבנים את צמד המילים: "את מושלמת!"
אפילו האחרון, ההוא ששבר לי את הלב אמר לי אינספור פעמים שהוא לעולם לא יכיר עוד מישהי כמוני. הוא אמר את זה גם בשיחה האחרונה שלנו, אחרי שהודיע לי שהוא התאהב באחרת.
מושלמת.
בכל פעם שאני שומעת את זה, אני מחייכת ומסמיקה, אבל כל מה שבא לי לעשות זה לצעוק שאני לא מושלמת
מה שנראה מבחוץ לעתים נדירות משקף את מה שבאמת קורה אצלי בפנים.
מה שאתם רואים הם הדברים שאני מרשה לכם לראות, זו לא אני האמיתית. אתם לא מכירים אותי.
אני מתאימה את עצמי אליכם, עושה את מה שאתם מצפים ממני לעשות ומתנהגת כפי שהייתם רוצים שתתנהג האישה המושלמת שלכם, רק כדי שלא תראו אותי ואת מי שאני בפנים.
שלא תרד המסכה שעטיתי על עצמי במשך כל כך הרבה שנים, ותחשוף את האישה הנוירוטית, העצבנית, המפוחדת וחסרת הביטחון שאני באמת.
אני מתאמצת להיראות כמו שאתם רוצים שאיראה - רזה מטופחת וסקסית במידה הנכונה.
אני דואגת לכם, נותנת את המרחב שאתם רוצים, מקשיבה לבעיות שלכם בכל זמן שאתם צריכים, שוכבת איתכם וגומרת לפי הפנטזיה שלכם.
אני כל כך מכוונת לצרכים של אחרים שכבר אני לא יודעת מהם הצרכים שלי. אני לא אזהה אותם גם אם הם יבואו ויתנו לי בעיטה בתחת.
כנראה שזה מה שנחשב מושלם בעיניכם. בובה שאין לה רצון משלה, שהולכת בעקבותיכם לכל מקום שתרצו. אוהבת אתכם בדיוק כפי שאתם ולא מנסה לשנות אפילו פסיק בגוף או בהתנהגות שלכם.
למה אני מרגישה צורך להשתנות ולהפוך את עצמי למשהו שאני לא?
למה אני מרגישה שאני לא מספיק טובה כדי שיאהבו אותי בדיוק כפי שאני?
למה אני לא מרגישה מספיק בטוחה וחופשיה לדרוש את מה שאני רוצה וצריכה במערכת יחסים?
אתם אפילו לא מנסים לחפש ולראות מה יש מעבר לחזות היפה והרגועה שאני מציגה.
או שאולי חלק מכם ניסה, אבל עד שזה קרה הייתי כבר כל כך מתורגלת להתחמק ממבטים נוקבים מדי ושאלות חודרניות שמהר מאוד הלאיתי אתכם ולא ניסיתם שוב..
בבקשה תפסיקו להגיד את זה.
תעשו מאמץ ותראו אותי כפי שאני.
אולי זה יהיה מראה פחות יפה ומסודר, אבל לפחות הוא יהיה אמיתי.
נמאס לי לחיות בזיוף.
נמאס לי להתאים לתבניות שאחרים קבעו.
אני רוצה להיות אני, עם כל הגועל, הדיכאונות והפחדים שיש לי.
אולי אני לא נורמלית. אולי אני אף פעם לא אהיה נורמלית.
נמאס לי לנסות להיות כזו.
המסכה ירדה סוף סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה