הכתיבה פה היא הדרך שלי להתמודד עם עצמי.
מעין יומן מסע של הנפש שלי, ממקום דיכאוני וסגור לפתיחות וחופש.
בחרתי לכתוב בלוג ולא יומן אישי רגיל בגלל שעבורי זהו תרגיל בחשיפה, מעין ניסוי קטן (שמתם לב שאני אוהבת לעשות על עצמי ניסויים?)
חשבתי, שאם אני אצליח להיחשף פה, בפני כל העולם בתור בחורה אנונימית, אולי אני אצליח לעשות את זה גם עם האנשים הקרובים אלי.
היתרון פה, הוא שאין מי שמכיר אותי ולכן אני יכולה להרגיש חופשיה לכתוב הכל על כל נושא בעולם.
פה אני שופכת את הלב וחושפת הכל. אני מרשה לעצמי להיות דכאונית, לרדת על עצמי, להתוודות על תחושות ורגשות שקשה לי להודות בהם בפני עצמי לפעמים.
אני יודעת שהבלוג הזה הוא קצת דכאוני, ומי שקורא אותו בטח חושב שאני ככה במציאות.
אז הנה כמה פרטים עלי מהעולם האמיתי:
במציאות אני ההיפך הגמור מהאופן שבו שאני מצטיירת פה.
אנשים רואים אותי כבחורה קלילה וקצת מעופפת. גם הקול שלי לא עוזר - אומרים שיש לי קול וצחוק כמו של ילדה בת טיפשעשרה (במיוחד בטלפון).
אני זוכרת בצבא, כשישבתי עם ידיד שלי ודיברנו על תוכניות לעתיד. כשאמרתי לו שאני רוצה ללמוד חשבונאות וכלכלה הוא היה בהלם. הוא אמר שתמיד נראיתי לו ילדה קטנה ולא רצינית. הוא אפילו לא חשב שאני אוכל להתקבל עד שאמרתי לו מה הממוצע שלי בבגרויות וציון הפסיכומטרי שקיבלתי.
וזה ממישהו שהכיר אותי שנה שלמה והיה חבר טוב שלי!
יש לי חתולה מדהימה שאני מאוד אוהבת, ואני בטח עוד אכתוב עליה מלא.
יש לי שני קעקועים ופירסינג (לא מספרת איפה, אתם יכולים לנחש..). אני רוצה לעשות עוד קעקוע אחד, אבל אני עוד מתלבטת לגביו.
אני מאוד אוהבת לבשל, אבל לא לעצמי. במיוחד אני אוהבת להכין עוגות וקינוחים מסובכים.
אני אוהבת מאוד את הים אבל לא להיכנס למים.
אני לא שותה או אוכלת כל דבר שמכיל קפה (כמו עוגות, גלידות, סוכריות וכו`) חוץ מאייס ארומה וגם זה אחרי לחץ פיזי מתון מצד חברה שלי שהתעקשה שאין לזה טעם של קפה (והיא צדקה).
זה הכל בינתיים.
אולי אתם מכירים אותי עכשיו יותר טוב.
אולי כל הדברים האלה בכלל לא אומרים עלי כלום, ומה שצריך על מנת להכיר אותי באמת מצוי בין השורות ברשומות שלי.
ואולי לא ניתן להכיר מישהו באמת לעולם. אולי אנחנו כל הזמן מתפתחים ומשתנים, ומי שהיינו אפילו לפני שבוע שונה ממי שאנחנו כעת.
אבל איך נדע אם לא ננסה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה