זמן מה אני מהרהרת בגורלנו המשותף, חושבת מה לעשות.
אני רואה אותך כל כך בבירור, כאילו מישהו צימצם את שדה הראייה שלי וכיוון עליך זרקור.
אתה זה שמרגיש אותי, שיודע מה אני רוצה עוד לפני שאני הוגה את המילים במחשבתי, אתה קשוב לכל נימי נפשי, מכיר אותי יותר טוב ממה שאני מכירה את עצמי. נותן לי בדיוק את מה שהייתי צריכה, הבנה ללא גבולות ואחר כך אהבה.
שנים חיפשתי אותך.
הלכתי אחרי כל אחד שראיתי בו אפילו לשבריר שניה איזשהו חלקיק ממך. הייתי רגישה לכל ניואנס קטן ממך בהם, מחפשת לתפוס את הרגע שבו הם יוכיחו לי שלא טעיתי.
שוב ושוב התבדיתי.
אף אחד לא הצליח לראות מבעד למסיכות השונות שעטיתי על פני, אף אחד לא הצליח לראות את העצב מאחורי החיוך הקליל, את התשוקה מאחורי עמדת ההתגוננות והריחוק, את הפגיעות מאחורי הצגת השליטה והחוזק.
בכל פעם שנוכחתי בטעות, חיפשתי אותך שוב ולא אמרתי נואש עד אותו רגע שבו האמון שלי התרסק.
הפסקתי להאמין בעצמי ובאינטואיציה שלי, הפסקתי להקשיב ללב וויתרתי על החלום.
לפחות חשבתי שויתרתי.
החלטתי להפסיק להיות טיפשונת רומנטית ולהרגיש עם הראש במקום עם הלב.
הקשחתי את עצמי מבפנים ומבחוץ, שאף אחד לא יראה יותר מה מתחולל שם בפנים, את הסערות והמהומות השקטתי ודחקתי עמוק פנימה, שגם אני לא אראה.
הייתי כמו לוח חלק. כלום לא נתפס בי, הכל עבר מעלי, לידי, אבל אף פעם לא נגע בי.
יום אחד הלוח נסדק.
בלי תכנונים, בלי מחשבה מוקדמת
היה נדמה לי שאני רואה אותך שוב, וזה נתן לי תקווה.
איבדתי את השליטה שהיתה חשובה לי כל כך, אבל מצאתי משהו טוב יותר
מצאתי את עצמי
ואותך
או ככה לפחות חשבתי
אחר כך שוב הכל התרסק, אבל אני כבר הייתי שונה, לא יכולתי לחזור אחורה.
האמון בעצמי היה עדיין מעורער, לא שלם - אבל הוא נבנה והתחזק מיום ליום
ואתה -
עדיין חיפשתי אותך בכל אחד שפגשתי
חיפשתי את ההבנה העמוקה שקודם תגיע ואז, רק אז, אני אפתח ואתן את עצמי בלב שלם
ללא פחדים וללא היסוסים
בימים האחרונים אני תוהה שמא הגיע הזמן שדרכינו ייפרדו לעד
אני חושבת שהמצאתי אותך מתוך רצון נואש של ילדה קטנה להיות מובנת ואהובה בכל מחיר וללא תנאי
עכשיו, כאשר האהבה הזו קיימת בחיי אני עדיין מחפשת את אותו אחד שיקרא אותי מיד מבלי להזדקק להסברים ומפות מסובכות,אותו אחד שיידע ללכת בנתיביי, לנווט בעדינות ולא ללכת לאיבוד בדרך.
אולם זו משאלת לב של ילדה, לא של אישה בוגרת שיודעת שעליה לדבר על מנת להיות ברורה, שאין מי שיבין את הרמזים שהיא מפזרת בדרך אם היא לא תיקח אותו אליהם ותנחה אותו לראות וללקט אותם אחד אחד.
אני צריכה ללמוד לחיות במציאות ולדעת לקבל את הקיים.
שוב אני חוזרת לפנטזיות ולחלומות, אולם הפעם אני מושכת את עצמי חזרה בכוח ונוטעת את רגלי באדמה, הפעם אני לא באה ממקום של חולשה, אלא מתוך מודעות לעצמי ולצרכים שלי
שלום לך אהובי.
לכמה רגעים הרגשתי כאילו ויתרתי על הכל
אבל בעצם אני לא מוותרת על כלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה