"את בתקופה אנוכית" ככה הוא אמר לי, "חושבת רק על עצמך, מרוכזת בצרכים שלך, רק מה שאת רוצה חשוב לך, רק הדרך שלך מעניינת אותך"
ואני חשבתי לעצמי שכן, אולי זה נכון.
אולי אני באמת בתקופה אנוכית, מנסה להקשיב לעצמי ולהכיר את זו שמסתתרת שם בפנים, זו שבמשך שנים (אולי כל החיים) התעלמה מעצמה וחשבה רק איך לרצות אחרים - את המשפחה, החברים מסביב, החבר התורן ומעולם לא ידעה איך להיות קשובה לרצונות שלה.
אז עכשיו אני מכפרת על כך - מקשיבה רק לעצמי, לא מסרבת לעצמי לדבר, לוקחת הכל בשתי ידיים. לפני שאני מסכימה לעשות דבר מה, בודקת קודם טוב טוב איך אני ארגיש עם זה, ואם אני מזהה טיפת אי נוחות מיד מסרבת. לא מוכנה לגרום לעצמי סבל נוסף.
בכל יום אני עומדת בפני מבחנים הבודקים את היכולת שלי לומר לא, דבר שהיה לי כל כך קשה בעבר לאמרו.
מילה כה קטנה ופשוטה ועדיין טעונה במשמעות רבה לגבי "לא".
אני אומרת עכשיו הרבה לא. כמו ילדה קטנה שכרגע למדה מילה חדשה ועכשיו משתמשת בה בכל הזדמנות "לא", "לא רוצה", "לא בא לי"
אני בתקופה אנוכית עכשיו, אני מודה.
אני מותחת את הגבולות שלי, שיגיעו עד לשמים, בוחנת את החופש החדש שקיבלתי, מנסה להיות עצמאית וחזקה.
כותבת פה בבלוג על הכל, נחשפת, נשפכת, מנסה דמויות חדשות שאני מוצאת בתוכי - חלקן אמיתיות חלקן פחות
בודקת הכל, לא רוצה להפסיד כלום. הזדמנות שניה כבר לא תהיה לי.
אני לא מוכנה לוותר על החופש הזה, האהבה החדשה שגיליתי.
לעצמי.
לפתע אני אוהבת את עצמי, רוצה שיהיה לי רק טוב ומוכנה לקחת סיכונים לשם כך.
מתישהו כשאני אכיר את עצמי יותר ואשבע מהעצמאות שלי אני אהיה פנויה יותר לאחרים.
אני אלמד מתי אני יכולה לוותר ומתי אני לא מוכנה לכך בשום אופן
אני אגלה עד כמה אני מוכנה לתת מהחופש שלי ולחלוק בו עם מישהו אחר
אני אצייר את הגבולות שלי ואחליט מתי אני יכולה להזיז קצת את הקו ולהתגמש ומתי אני אצבע אותו בצבע אדום חזק שיבלוט למרחקים ויהבהב לי בכל פעם שתהיה סכנת מעבר.
אני יודעת, אני בתקופה אנוכית
אני לא תמיד נחמדה ולא מוכנה לוותר
כי כזו היא, האנוכיות - מתחשבת רק בעצמה ולא רואה מישהו אחר מלבדה
עד שהיא ממצה את תפקידה והולכת, משאירה מאחוריה בחורה שיודעת להקשיב לעצמה וגם לאחרים
מישהי לא אנוכית
מישהי שלמה ואמיתית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה