ככה הוא אמר והתכוון, שעל מנת להתחיל בקשר אמיתי אני צריכה קודם כל לדעת שיש לי את הכוח לסיים אותו באופן חד ונקי במידה וארצה.
"את לא יודעת להיפרד, את חלשה מדי. את חושבת שאם תגידי למישהו שלום הוא יתפרק ויעשה לך סצנות וזה מפחיד אותך. מפחיד אותך לראות את הכאב שאת גורמת לאחרים ולכן את נשארת, למרות שבסופו של דבר ההישארות הזו גורמת יותר סבל. ההישארות הזו מעליבה ומשפילה כי את רואה את הצד השני בתור מישהו שלא מסוגל לחיות בלעדייך.
אם את לא יודעת להיפרד את לא יכולה בכלל להתחיל קשרים.
יש לך טראומה מקשרים של העבר. את מפחדת להיות כלואה, להרגיש חנוקה ולכן את בורחת.
בעלך - לא נתן לך ללכת למרות שראה שאת סובלת, הוא העדיף להשאיר אותך לידו מתוך אטימות וחוסר ניסיון.
חברים אחרים - מי יודע מה היה הסיפור איתם. את לא מספרת כלום, אז איך אני יכול לדעת משהו על העבר שלך?! מהמעט שסיפרת אני יודע שגם הם עשו לך קשיים כשעזבת (ואת הרי תמיד עוזבת), לא נתנו לך ללכת בלב שקט -
היה אחד שבכה והתחנן במשך שבועות, אחר שכעס וצעק מסרב לקבל את הדחייה, ואחד שגם נהג באלימות (למרות שאת לא אוהבת להיזכר בזה), ולכל אחד מהם היה המבט הזה בעיניים - מבט פגוע ופצוע כאילו רוצצת להם את הנפש.
עם זה את לא מסוגלת להתמודד.
תהיי חזקה, תהיי אישה אמיתית, לא אחת שטראומות העבר שלה משתקות אותה.
תפסיקי ללכת ממצבים קשים, תתמודדי, אחרת כל החיים שלך את תעברי מקשר לקשר ולעולם לא יהיה לך משהו אמיתי.
את חייבת להתחיל לדבר ולשתף את בן הזוג שלך במחשבות וברגשות שלך, אחרת איך הוא יידע מה קורה אצלך? לא כל אחד יכול להיות רגיש וער למצבי הרוח המשתנים שלך כמוני.
הגיע הזמן שתתבגרי, את כבר בת 31 ויש לך מניירות של ילדה קטנה. תתחילי להיות אסרטיבית, תקחי אחריות ואת עצמך בידיים ותעלי כיתה!"
מסכימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה