הגעתי למסקנה שיש לי מלא נושאים קטנים שאני חייבת לשתף אתכם בהם (לא באמת חייבת, אבל משעמם לי ואין לי משהו יותר טוב לעשות), אבל אף אחד מהם לא מספיק לפוסט שלם.
לפיכך, הריני מציגה לפניכם רשומת "כל מיני" ובה כל מיני קשקושים ותלונות קטנות וגדולות כאחד מגובשים לרשומה אחת עצבנית וקוטרית ברמות על.
קיטור מס` 1
כולם פתאום התחילו להשתמש בעורך החדש של תפוז וכתוצאה הבלוגים התחילו להתרחב לצדדים עד כדי כך שלא ניתן לקרוא רשומה בלי לגלול את הדף מצד לצד כאילו אנחנו על נדנדה בגן שעשועים.
אנשים, שימו לב!
זה לא נוח, מעצבן ומציק.
לפני שאתם מפרסמים יש כפתור שנקרא "תצוגה מקדימה" - אנא השתמשו בו.
אם אתם רואים שהעיוות הנ"ל קורה, אנא התחשבו בקוראיכם המסכנים ותקנו זאת!
ועכשיו נעבור לנושא אחר
אתמול נשברתי סופית!
בשבועות האחרונים, בעצם מאז פוסט קמפיין השוקולד הידוע לשמצה (ידוע לשמצה אצלי בבית ותיכף תבינו למה), התחלתי בתהליך גמילה ארוך ומפרך משוקולד.
הפסקתי לקנות אותו, והפסקתי לאכול אותו.
אלא אם כן השוקולד הגיע בתוך עוגה (משהו שמראש החלטתי שאני מרשה לעצמי) הצלחתי להימנע ממנו על כל צורותיו האחרות, משימה לא קלה לשוקוהולית שכמוני.
עד אתמול.
אתמול נשברתי ולקחתי ביס מחטיף שוקולד של קינדר (כן, זה מהפרסומת עם הילדים השוודים דוברי העברית השוטפת אולם ללא סינכרון מינימלי בין תנועות השפתיים לקול).
משם ההידרדרות היתה מהירה ביותר.
בצהריים אכלתי עוד שוקולד שהביאה חברה לעבודה שחזרה מחו"ל (הלוואי אמן שכל הקלוריות של השוקולד שלה יידבקו אליה), והיום כבר לא יכולתי להפסיק לחשוב על ממולדה תות ועד כמה בא לי ללכת למקס ברנר ולהזמין את כל הקינוחים בתפריט.
מצד שני, הייתי עצבנית היום, אז ייתכן שזו תופעת לוואי שתעבור מחר.
נקווה שכן.
מילים מילים
יש לי מילים שאני נדבקת אליהן מכיוון שאני אוהבת את הצליל או את הדרך שבה הן מתגלגלות על הלשון. היום הוספתי שתי מילים לאוסף:
ליבלוב וקובבה.
אני בושה לומר, שעד היום חשבתי שקובבה מגיע מלשון קבב, ושהכוונה היא למישהו שאכל כל כך הרבה קבבים עד שהשמין ונהיה קובבה. מסתבר שלא, וקובבה זה בעצם חול/עפר רטוב שאוספים ביד והופכים למין עיסת דמויית עוגת בוץ ואותה זורקים על אנשים.
אני מעדיפה את הפירוש שלי, אבל שיהיה.
ולסיום:
בבוא האביב ליבי כבר ליבלב וכן לבלבי המלבב - ליבלובו קרב
לילה טוב :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה