היתה פה סומי אחת.
היום בבוקר היא היתה פה ועכשיו היא נעלמה.
מה קרה לה?
לפני שעה היא כמעט נהרגה.
אני לא מתכוונת למוות כמו "שיואו אני מתה, איזה נעליים מדליקות!"
אלא מוות מוות.
כזה עם איברים מרוטשים וגוף מרוסק.
מוות לא נעים בכלל.
היא ראתה את המוות מול העיניים.
מעולם היא לא חשבה שהיא תגיד את המילים האלה, אבל באותם רגעים הוא התקרב אליה באורות בוהקים.
על מה חושבים בשניות האלה?
היא פשוט התכווצה לכיוון השני וקיוותה נורא שהדלת לידה תשמור עליה.
והיא צרחה.
בדיוק כמו ששומעים בתשדירי השירות ובסרטים.
צרחה מהדהדת, מלאה בפחד.
פחד משתק את מכירה אותו טוב
לא, כל החיים לא עברו לה מול העיניים באותו זמן.
זה קרה אחר כך.
הדבר העצוב הוא שלא היה כל כך הרבה שיעבור.
חיים סתם.
כל מה שהיא יכלה לחשוב עליו בדקות אחרי שההלם הראשוני עבר זה
"אלוהים, את כזו פחדנית עלובה! תתחילי לחיות! תפסיקי להתחבא מאחורי תירוצים מטופשים!
תתחילי לחיות!"
עכשיו הכל שקוף.
שקוף
שקוף
שום דבר לא משנה יותר.
רק הידיעה.
היום כמעט מתתי.
כמעט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה