כשפתחתי את הבלוג הזה מצא חן בעיני הרעיון להתחיל משהו חדש לגמרי.
להיות במקום בו אף אחד לא מכיר ו(כמעט) אף אחד לא קורא.
רציתי להתחיל מאפס, כמו שהיה בתפוז בהתחלה, לפני שהתחילו המגיבים (שחלקם הפכו לחברים) ואחר כך התחילו כל מיני דברים הרבה פחות נעימים.
אבל אני לא דף חלק.
יש לי עבר, והעבר הזה הוא חלק אינטגרלי ממי שאני.
אני לא יכולה להתחיל מאפס ואני גם לא רוצה.
אז העברתי חלק מהרשומות שלי בתפוז לכאן.
לא כולן.
אני לא צריכה את כולן פה איתי.
רק כמה אהובות במיוחד, כאלה שצבטו לי קצת בלב כשקראתי אותן שנית, שהצחיקו אותי, שהזכירו לי את כל מה שעברתי בשנתיים האחרונות, שהראו לי סומי אחרת.
קראתי את ההבטחות שהבטחתי לעצמי ונוכחתי לראות שאת חלקן מילאתי ולגבי השאר - אני עוד מנסה.
זה תהליך הרבה יותר ארוך ממה שחשבתי - להיות אני, לגלות מי אני בכלל, מה אני רוצה ומה לא ואחר כך עוד לבטא את הרצונות שלי, אבל אני בדרך לשם.
כנראה שכל החיים אני אלך בדרך הזו, אגלה סימנים, אקח עיקופים, מדי פעם אני אגלה מכשולים - האם אצליח להתגבר עליהם או שאני אחזור אחורה?
אני רוצה להאמין שאני אתגבר.
אני מאמינה שאני אתגבר.
באמת אני מאמינה?
חייבת להאמין. ידוע לכולנו מה קרה בזכות האמונה..
אז עכשיו מי שנכנס יכול לקרוא ולהכיר אותי טיפה יותר.
אבל רק טיפה.
כי, כמו שאמרתי, זו היתה סומי קצת אחרת.
לפחות בהתחלה.
דרך אגב, הידעתם שאם יוצרים כמות גדולה של רשומות ביום אחד, מתישהו מתווסף לתהליך השמירה והפרסום אימות מילה?
זה היה מעצבן.
אבל ככה זה כשאת אובססומי, למרות הסבל והעצבים - the show must go on והבלוג יהיה מושלם גם אם אני אחטוף התמוטטות עצבים קטנה בדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה