פעם מזמן, כשהייתי צעירה טיפשונת ונוחה להתרשם, היה לי ידיד שברבות הימים הפך לחבר ואח"כ ל"מישהו שאין לי מושג מה עשיתי איתו אי פעם" (לכל אחת יש אחד כזה בעברה..)
בתקופת הידידות שלנו, הוא סיפר לי על משהו שהוא ראה בסרט - מבחן לבחורה בדייט הראשון.
המבחן הולך ככה:
הבחור מגיע לביתה של הבחורה ואוסף אותה ברכבו.
הוא פותח לה את הדלת ובזמן שהוא הולך לצד שלו הוא בודק מה היא עושה:
אם היא סתם יושבת שם ומחכה שהוא יפתח לעצמו את הדלת (מדובר בסרט ישן לפני שהיתה נעילה מרכזית) - היא אגואיסטית שמרוכזת בעצמה ועדיף לו להיפרד ממנה.
אבל - אם היא רוכנת לעבר הדלת שלו ופותחת אותה - אז היא בנאדם מתחשב וטוב וכדאי לו להמשיך לצאת איתה.
הוא סיפר לי, שכשהוא יצא עם חברתו הקודמת, הוא עשה לה את "המבחן" והיא עברה אותו בהצטיינות.
(אני יודעת שזה נשמע רע, אבל הוא היה אדיוט ואני כבר הודיתי בכך שהייתי טיפשה, אז תעזבו אותי באמש`כם)
כמה שבועות אחר כך - אני והוא מתחילים לצאת.
לי כמובן יש את הסיפור הזה בראש, ולכן כל פעם שאנחנו יוצאים אני מקפידה לפתוח לו את הדלת.
אבל, בכל פעם שזה קרה חשבתי לעצמי:
אם הוא לא היה מספר לי על זה מראש, מה הייתי עושה?
פותחת לו את הדלת או מחכה שהוא יסתדר בעצמו?
ועמוק בפנים ידעתי:
לא הייתי זזה מטר!!!
הרגשתי קצת רמאית - אגואיסטית במסווה, אבל התגברתי על ההרגשה הזו מהר מאוד, במיוחד אחרי שנפרדנו (לא לקח הרבה זמן, לא הייתי עד כדי כך טיפשה)
כמה שנים אחרי ראיתי את הסרט. דווקא חמוד.
נ.ב. לא קשור
שמתי לב שהתגית של "אופטימיות" מתחילה לגדול.
איזה כיף!
(כתבתי את זה רק כדי לרשום אופטימיות בתגיות, שהתגית תגדל עוד קצת..)
:-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה