אחרי 26 שנים של נסיעה בתחבורה הציבורית, מצטברים כמה סיפורים.
הבאתי מבחר מצומצם.
*********************************************************************************
פעם אחת, בדרך חזרה מבית הספר,התחילה לצעוק עלי אישה מבוגרת שישבה בכיסא ממול - איך אני לא מתביישת לשבת בכיוון הנסיעה וליהנות כאשר היא מולי וברור שלא נוח לה לשבת הפוך.
"קצת כבוד למבוגרים ממך"
הסתכלתי עליה בהלם ולא אמרתי מילה.
"את מדברת עברית?"
קמתי מהמקום, עדיין בלי לדבר, והחלפתי איתה מקומות.
יש אנשים שעדיף לא לענות להם.
*********************************************************************************
יום אחד היה ארוע בבית הספר שבמסגרתו חילקו לנו צמר גפן מתוק על מקל, כידוע, אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם.
עליתי לאוטובוס, קורעת לעצמי פיסות קטנות ומתענגת על כל ביס מהענן המתוק הזה, כשלפתע בחור אחד שאל אותי אם הוא יכול להתכבד.
סירבתי מיד וללא היסוס.
הוא קרא לי מניאקית ואני התיישבתי במקום פנוי והמשכתי לאכול בכיף.
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שלא הזיז לי מה אחרים חושבים עלי.
כמובן שמהר מאוד זה עבר לי ולמחרת היית אכולת רגשות אשמה על כך שלא הסכמתי לכבד אותו, למרות שמדובר היה בסתם מישהו שלא הכרתי ולא ראיתי שנית.
*********************************************************************************
בצבא שירתתי רחוק מהבית.
אין לי בעיה עם נסיעות ארוכות, גם אם ישנתי עשר שעות בלילה הקודם אני לרוב נרדמת בשניה שאני עולה לאוטובוס ובקושי מתעוררת בתחנה הסופית.
באחת מהנסיעות לבסיס (או ממנו), מתוך חלום הרגשתי משהו חמים בצד הגוף.
תמיד סבלתי מהמזגן אז החמימות הפתאומית הזו היתה לי נחמדה ולקח כמה שניות עד שקלטתי שמדובר ביד לחה ומגעילה שתחב לתוך החולצה שלי גבר שישב לידי ושאותה יד עושה את דרכה באיטיות לכיוון החזה שלי.
תוך חצי שנייה פקחתי את העיניים, הזדקפתי בכיסא והיד שלו עפה משם.
לא אמרתי כלום.
רק חיבקתי את עצמי חזק עם הידיים והצטופפתי הצידה, נדחקת לכיוון החלון כמה שיותר רחוק ממנו.
אחרי דקה או שתיים הוא עבר מקום ואני נשמתי קצת יותר בקלות.
לא סיפרתי לחברות שלי בבסיס. התביישתי.
התביישתי שאפשרתי לו לגעת בי, גם אם זה היה מתוך שינה ולא הייתי מודעת למה שקורה והתביישתי שלא קמתי וצרחתי עליו לפני כל הנוסעים, כפי שהיה ראוי לעשות.
שנים אח"כ סיפרתי לידיד שלי והוא אמר לי שהייתי אמיצה שהצלחתי אחר כך להמשיך ולנסוע בתחבורה הציבורית.
מבחינתי לא היתה בכלל אופציה למשהו אחר.
עד היום, כשאני נזכרת במה שהיה אני עוד מרגישה את היד המזיעה שלו על הגוף שלי ומצטמררת מחדש.
מאז, בנסיעות ארוכות אני מעדיפה לשבת ליד המעבר וליד נשים. ליתר ביטחון.
*********************************************************************************
מספר המעילים שאיבדתי באוטובוס - 3
מספר הארנקים שאיבדתי - 4
מספר הפעמים שנרדמתי בנסיעה והתעוררתי במקום לא מוכר - לפחות 10 (אני לא לומדת מטעויות)
מספר מוניות השירות המסריחות שעליתי עליהן - אינספור
מספר הפעמים שמונית השירות שעליתי עליה היתה כמעט מעורבת בתאונה - שווה למספר הנסיעות של במוניות שירות. הנהגים שם קצת פסיכים.
*********************************************************************************
אני שונאת מקומות צפופים ודחוסים באנשים שנכנסים למרחב האישי שלי.
במצבים כאלה קודם כל נהיה לי חם.
מאוד.
אחר כך אני נהיית עצבנית.
מאוד מאוד.
אם אני לא מצליחה לצאת משם בדקות הקרובות, אני מתחילה לריב עם כל מי שנמצא סביבי.
השעה: יום שישי בצהריים
מזג האוויר: בדרך להיות קריר
אני: סוחבת כמה שקיות כבדות, מחכה לפחות חצי שעה לאוטובוס שיקח אותי הביתה.
אוטובוס: מגיע מפוצץ באנשים, כל החלונות סגורים ואני מרגישה איך הווריד של העצבים מתחיל להתנפח והדרך להתפוצצות נראית בלתי נמנעת.
אני עומדת בסוף האוטובוס ואחרי עולה בחורה שמבקשת להיכנס עוד פנימה.
אין לאן!!
אני לעצמי: "סומי תירגעי, חכי בסבלנות, עוד חצי שעה תגיעי לתחנה שלך, תרדי ממלכודת החנק שנכנסת לתוכה והכל יהיה בסדר.."
אותה בחורה מתחילה לנהל את הנוסעים.
"אתה יכול לפתוח חלון? אז מה אם יש רוח, מחניק כאן"
"יש פה אישה בהריון, אולי מישהו יקום ויתן לה לשבת?"
מישהי קמה..
את מקום העצבים מתחילה לתפוס הערכה לבחורה.
אחת השקיות נופלת לי והיא עוזרת לסדר אותן מחדש.
אני כבר לא עצבנית, למרות הצפיפות והמחנק.
מתפנה מקום ובמקום לשבת היא מציעה לי אותו. לא יאומן.
לי בכל מקרה נשארה רק עוד תחנה, אז אני מסרבת, עוזרת לה לשבת (היה ממש צפוף) ומעבירה לה את כל השקיות שלה.
כשאני יורדת סוף סוף מהאוטובוס ומתחילה ללכת הביתה, אני חושבת על איך בחורה אחת הצליחה לעורר כזה שינוי בסביבה לחוצה ועצבנית.
מה היא בסך הכל עשתה?
במקום להסתכל רק על עצמה ולחשוב כמה קשה לה היא התבוננה החוצה ועזרה לאלו שהיו סביבה.
מה היתה התוצאה?
אלו שהיא עזרה להם וגם אלו שלא ופשוט היו לידה החזירו טובה, לא רק לה, גם לאחרים ואני ירדתי מהאוטובוס מחוייכת עם כמה נקודות למחשבה.
*********************************************************************************
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה