יום חמישי.
כולם בעבודה מרוצים, חייכנים ומאושרים כי מחר מתחיל סוף השבוע!
חוץ ממני.
אני שונא את חמישי!!
כולם אוהבים אותו, כל השבוע מחכים לו שיגיע ..
ואני...
אותי כולם מקללים, אף אחד לא מייחל לבואי.
זה מתחיל כבר יום לפני שאני אמור לבוא.
אנשים אומרים את שמי באכזבה ודיכאון: "איזה באסה, תיכף נגמרת שבת ומחר יום ראשון.."
אז מה אם יום ראשון?
אז מה אם אני מסמל שסוף השבוע נגמר?
מה, אין לי רגשות?
אם תזרח השמש אני לא אבוא?
אם היא תשקע אני לא איעלם?
אני לא סתם דף ביומן שאפשר לתלוש ולזרוק לפח.
כל שבוע אני חוזר ונאלץ לשמוע את המילים הללו.
ההשפעה על המוטיבציה שלי היא הרסנית!
לא קל להופיע בכזו אווירת נכאים.
אני רואה את חמישי מסתובב במסדרונות הבניין גאה כמו טווס, מהלך בראש מורם עם מבט יהיר וזחוח.. כל כך מרוצה מעצמו, מאוהב בעצמו.
בטוח שהוא הכי טוב מכולנו.
אני מנסה לשמור על פאסון וכל הזמן אומר לו שיירגע, שיש ימים טובים יותר
הוא בסך הכל יום חול רגיל ופשוט (אפילו לא חול המועד!).
אבל זה כמו לדבר לקיר.
בלוק בטון חכם יותר ממנו.
לא בכל מקום אני מנודה כמו כאן, ב so called ארץ הקודש.
ישנן ארצות בהן אני מוערץ ומוערך.
אנשים מקדשים אותי, מצפים לבואי, מתפללים בי.
רק פה אני מוקצה מחמת מיאוס.
בארצות ההן, יום שני הוא האח הדחוי, היום המגעיל שתמיד מקדים להגיע והורס לכולם את החופש.
פה יום שני מאושר עד הגג כי סוף סוף יש שעיר לעזאזל חדש בשכונה.
הוא אמנם לא ילד סנדוויץ כמו שלישי ורביעי (שלישי בכלל קיבל חיים טובים עם ה"פעמיים כי טוב" שהקפיץ את המניות שלו אל על ורביעי סלב מחמת קירבה לחמישי המוערץ), אבל בכל זאת זוכה ליחס פושר עד חמים מינוס (שזה בעצם כמו פושר אבל תעשו לי טובה, אל תתפסו אותי בקטנות, אני גם ככה עצבני).
ניסיתי לשפר את המצב ולשכור משרד פרסום שיעשה לי יחסי ציבור בהתנדבות.
אפילו עשיתי להם חצי עבודה והמצאתי סלוגנים גאוניים ומבריקים כמו "שבוע חדש בפתח כולם עכשיו במתח" ו"יום ראשון הגיע מזל שמתחיל עוד שבוע".
אף משרד לא הסכים לקבל על עצמו את המשימה.
אתם יודעים למה?
לא כי ביקשתי שיארגנו לי את הקמפיין בחינם. יש להם מלא כסף, מה זה בשבילם להוציא כמה מיליונים בהתנדבות כדי לשפר את התדמית שלי?
כי הם שונאים אותי. זה למה!
בלי לחשוב פעמיים אמרתי להם את זה, אבל הם צחקו בבוז.
אמרתי שאני לא זז עד שהם מסכימים לקחת את הפרוייקט, איימתי עליהם בתביעה בגין אפליה גזענית, אבל בסוף הגיעה השקיעה ולא היתה לי ברירה אלא ללכת.
נבלות מנוולות!!
היום נשבר לי.
אני לא מוכן לעבוד יותר עד שיחליפו לי את השם.
למה שלא יבואו קצת לקראתי?
לא רק בממשלות אפשר לעשות רוטציה.
שפעם אחת, רק פעם אחת יום חמישי יהיה ראשון!!
שיסבול גם הוא!
אני רוצה לראות אותו מתמודד עם כל הלחצים והתלונות.
מהר מאוד הוא יתחנן לקבל את הג`וב הקודם שלו בחזרה.
אז בשבת בלילה, כשתלכו לישון אל תופתעו אם תקומו בבוקר ואני לא אהיה שם.
אם תבואו לחפש אותי, כל מה שתראו זה שלט גדול שעליו יהיה כתוב:
כאן שביתה!!
לא אשוב עד שתלמדו להעריך אותי.
לקבלת פרטים ולמתן תרומות למען המטרה הצודקת
ניתן להיכנס לאתר הבית:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה