שלחתי אותה לעבוד ואני נשארתי פה לעשות סדר בבלאגן שהיא עשתה אתמול.
ראיתם איזו רשומה מעוררת רחמים היא כתבה? לא יודעת מה עובר עליה, אפשר לחשוב איזה חיים קשים היו לה שהיא כל הזמן מתלוננת.
אתם יודעים מה היא צריכה?
בעיטה בתחת! זה הכל.
לפעמים בא לי לקחת אותה בידיים, לטלטל אותה חזק ולהגיד לה שתסתום את הפה, תפסיק לחשוב ולדבר כל כך הרבה ותתחיל לחיות.
אם לא היתה לנו חזקה משותפת על הגוף הזה, זה גם מה שהייתי עושה.
אולי מישהו מכם יסכים לעשות לי את הטובה הזו... אני לא אכעס, מבטיחה (אני לא יכולה להבטיח בשמה)
היא לא יודעת ליהנות מהחיים. היא לא יכולה לקחת דברים בקלות. כל אי הסכמה קלה גוררת אחריה ויכוחים ודיונים פילוסופיים, פגישה סתמית עם בחור מתפתחת למערכת יחסים של חצי שנה, שיחת טלפון קצרה מסתיימת בשיחת נפש אל תוך השעות הקטנות של הלילה.
הכל רציני וכבד.
אז החלטתי להוציא את עצמי לחופש.
שהיא תעבוד כל יום עד 8 בערב, תרוויח כסף ותפתח קריירה, אני רוצה ליהנות לשם שינוי!
מספיק הייתי כלואה פה, בגוף הזה, בלי יכולת להביע את עצמי חוץ מכמה רשומות קצרות אחרי שהכרחתי אותה לעשן משהו ולהירגע.
עכשיו אני השתלטתי ואני לא מסכימה ללכת.
את כל הסודות שלה אני אגלה לכם.
מה אתם חושבים? שאתם יודעים את הכל?
הצחקתם אותי
אין לכם מושג כמה דברים היא מסתירה כדי לא לפגוע בתדמית שלה בעיניכם.
למען האמת, אין לי מושג מה גורם לה לרצות לשמור עליה, אפשר לחשוב איזו תדמית נהדרת - בחורה ביקורתית ושתלטנית עם סיבוכים נפשיים חמורים.
כן.. זה משהו ששווה לשמור עליו!
היא סיפרה לכם שהיא עצלנית, נכון?
חשבתם שהיא צוחקת אבל אין לכם מושג עד כמה זה נכון.
היא מסוגלת לא לאכול יום שלם רק כי אין לה חשק להכין אוכל. כל החברים שלה נכנסו לקטעים אובססיביים של אוכל בגללה. בעלה לשעבר היה מבשל לה כל יום, והבחור של עכשיו - כל הזמן מבקש ממנה רשות להזמין לה אוכל הביתה, כי הוא יודע שהיא לא תדאג לעצמה. בסוף היא מסכימה וגורמת לו להרגיש כאילו היא עושה לו טובה בכך שהיא מרשה לו לטפל בה. פעם אחת הוא הזמין לה פיצה - כל כך התחשק לי לאכול אותה, אבל היא לא הסכימה. היא דרשה ממנו שיבטל את ההזמנה
"מה אתה מכניס אלי הביתה פחמימות!!??!!" צעקה עליו.
היא משוגעת, בחיי.
אומרת שהיא רוצה להיות עצמאית, אבל איכשהו יוצא שכל הסביבה מטפלת בה ודואגת לצרכים שלה.
אני אגלה לכם עוד סוד.
הבחורה מעולם לא היתה מאוהבת.
נכון, יש לה את ההוא שהיא בוכה עליו כל הזמן אבל זו לא היתה אהבה אמיתית. למה? כי היא מעולם לא מומשה.
אם היא היתה במערכת יחסים נורמלית עם הבחור, סביר להניח שהיא היתה מעיפה אותו כמו את כל השאר. אפילו הפסיכולוגית שלה אמרה לה את זה, אבל כמובן שהיא לא מוכנה להקשיב. ברגע שהיא ננעלת על רעיון מסויים אי אפשר להזיז אותה. עקשנית כמו פרד (או אתון).
ביום שהיא תצליח להתאהב ולהחזיק מעמד ליותר מחצי שנה עם אותו בחור, ניתן יהיה לומר שהגיעו ימי ביאת המשיח.
יאללה, מספיק לדבר עליה, גם ככה הבחורה מדברת על עצמה מספיק, המילה נרקיסיסטית אפילו לא מתחילה לתאר אותה.
הגיע הזמן להתייחס קצת אלי, לצרכים שלי, לרצונות שלי!
מספיק זמן הייתי כלואה בתוך חולת השליטה הזו.
עוד לא ברור לי איך היא נתנה לי לצאת ככה חופשי, בטח יש פה איזה טריק, כמו שאני מכירה אותה...
מה את מתכננת בשבילי, יא פסיכית??
שיט, הערתי אותה עם השטויות שלי ועכשיו היא חוזרת.
לא, לא, אני לא מוכנה להיעלם שוב!!
לכי מכאן!
אוף.
אני אסיים במילים מתוך הסרט האלמותי "שליחות קטלנית"
I`ll Be Back
אני חייבת ללחוץ על "פרסם" לפני שהיא תשתלט ותמנע ממני.....
איפה הכפתור?
קודם לשמור, כן, אני יודעת
זהו
מאוחר מדי בשבילה עכשיו...
ביי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה