כל אדם שאנו מכניסים לחיינו מביא איתו מטען של פחדים, תשוקות, אהבות, ושנאות משלו.
עם הזמן, אנו יוצרים מטען משותף שמצטבר וגדל ככל שהזוגיות ממשיכה ומתפתחת.
עולם שלם של "ביחד" שלאף אחד מבחוץ אין בו דריסת רגל.
מה קורה כשנפרדים?
האם כמו בגירושין? כפי שעושים חלוקת רכוש מחלקים גם את המטען הרגשי המשותף שנוצר?
איך אנחנו מחלקים את הזיכרונות?
האם מחלקים אותם חצי חצי, או שמא יוצרים משמורת משותפת?
יכול להיות שאחד מבני הזוג יקבל משמורת בלעדית על כל הזכרונות?
אותו אחד ידאג לקטלג אותם לתקופות, לחלק אותם לטובים ורעים ולשמור עליהם חיים וקיימים בזכרונו.
הצד השני יוותר נקי וחופשי, בלי התזכורות המציקות למשהו שהיה פעם ונגמר.
היו לי קשרים לגביהם הרגשתי שאני זו שנותרה מאחור עם כל הזכרונות, מנסה למצוא להם מקום בתוך הבלגאן.
לא כי הם היו כאלה נהדרים, אלא פשוט כי לא יכולתי לסמוך על השני שיחזיק בהם.
אם בזמן הקשר לא ראו אותי, לא התייחסו אלי, לרצונות ולצרכים שלי - איך יישאר שם משהו ממני בסיומו?
הרי לא באמת הייתי נוכחת ולכן הרבה יותר קל לשכוח.
היתה תקופה בה היה לי קשה להאמין שמישהו בכלל יכול לזכור אותי.
ראיתי את עצמי כמישהי שולית וקטנה שעומדת בצד החיים ומחכה שישימו לב אליה.
כמו תפאורה שקיימת ברקע, אבל אם ידרשו מאיתנו לתאר אותה נזכור רק את הפרטים הגדולים והבולטים.
הפרטים הקטנים נטמעים בנוף.
כמה בדידות יש במחשבה שאתה נשכח.
ואני?
אני לא מסוגלת לשכוח דבר, אפילו את הדברים שהייתי רוצה להעלים כאילו לא קרו מעולם.
הכל שם, מתוייג וממותג, ממתין לשעת הכושר לעשות הופעת אורח, כמו הדמויות שמגיעות בסוף הפרק ומותירות את הצופים בפה פעור כשהם קולטים שמשהו טוב לא יכול לצאת מזה.
יש גם זכרונות טובים, אבל הם בדרך כלל לא עושים קאמבק. הם פחות מעניינים.
כמו קריסטל משושלת*
היא תמיד היתה שם, אבל מעולם לא הזיז לנו אם היא תישאר או לא.
אלקסיס היא זו שמשכה את העין ותפסה את תשומת הלב, היא הניעה את העלילה - לטוב או לרע (בדר"כ לרע..).
זכרונות עושים את ההיפך.
מניעים, אבל ברוורס
הם מפחידים, משתקים, מתרים בי להיזהר ובכך מותירים אותי מאחור
לא צריך לשכוח, אבל גם אסור לתת להם להתוות את המשך הדרך.
*שושלת = אופרת סבון מתוחכמת (?) משנות ה 80 הידועה בתספורות המנופחות וכריות הכתפיים בחולצות שבגללן כל הנשים נראו כאילו הן מתאבקות מקצועיות. סדרה שהיא עדות לעשור של טעם רע במיוחד באופנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה