בעקבות הגט שסימל בעיני את סיומו של פרק ארוך ומשמעותי בחיי, התחלתי לחשוב על מה שקרה בינינו...
איך יודעים שהאהבה נגמרה?
האם כאשר הבדיחות שלו כבר לא מצחיקות אותך כי את כבר יודעת מה הפאנץ` ליין עוד לפני שהוא מסיים את הבדיחה?
או אולי כשכבר לא בא לך לצאת איתו לטיולים ואת מעדיפה להישאר בבית ולראות טלויזיה. לבד.
מה הסימן לזה שהוא כבר לא גבר חלומותייך?
האם את אמורה לנחש שהסוף מגיע כשכל המנהגים הקטנים שלו שנראו בעינייך כל כך חמודים ומצחיקים עכשיו עולים לך על העצבים?
פעם הם היו חלק מהמשיכה שלך אליו, אבל עכשיו הם רק סימן לכך שהוא לא בוגר ואת שואלת את עצמך איך לעזאזל תקימי איתו משפחה??
ואולי הסימנים מתחילים עוד קודם..
כשפתאום לא אכפת לך ללכת לידו עם רגליים לא מגולחות למשעי, אחרי שפעם כל אזור בגוף היה נבדק בזכוכית מגדלת וכל שיערה הקטנה ביותר היתה נמרטת ללא רחמים כדי שהוא יחשוב שאת חלקה מלידה (עלק...)
את גם הולכת לישון לפניו - כבר לא מחכה שהוא יגיע למיטה לחיבוק ונשיקה אחרונים לפני השינה.
מה צריך להיות סימן האזהרה הראשון?
כשאת מגלה שפתאום את כבר לא מחכה לטלפון ממנו?
פעם היית חושבת עליו כל היום, כל צלצול הקפיץ אותך ויצר בתוכך התרגשות קטנה ותקווה שאולי זה הוא בצד השני...
או אולי, כשהפרפרים בבטן שהיו מתחילים להתעופף בקדחתנות לפני כל פגישה נכנסו לתרדמת כך שאפילו צופר ערפל לא יעיר אותם.
ומתי מאוחר מדי לנסות לתקן?
מתי יודעים שהגיע הזמן לסגור את הספר ולהניח אותו חזרה במקומו?
לדעת לומר שהיה נחמד ומעניין, לעתים גם מרגש, אבל הסיפור נגמר והגיע הזמן לפתוח ספר חדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה