יום מוזר היה אתמול.
קמתי כרגיל אחרי 4 שעות שינה על הספה, עם תחושה מג`וייפת שנבעה בעיקר מהעובדה שלא חפפתי יומיים ועם מטבח מפוצץ בכלים מלוכלכים שלא רציתי לשטוף כי הם רק הזכירו לי תוכניות שירדו לטמיון. אם הייתי יכולה הייתי דוחה את השטיפה לנצח (או לפחות עד שהעוזרת היתה באה שוב), אבל קבעתי תור למניקור באותו יום וידעתי שאין ברירה כי אחרי מניקור לא שוטפים כלים!
אחרי מניקור לא עושים כלום! (תירוץ מעולה להתבטט)
אז שטפתי
אח"כ גם התקלחתי אבל לא חפפתי (אני חולה, מותר לי להיות ג`יפונת!) ויצאתי לדרך.
חוק סומרפי מס` 1: כשאני מרגישה הכי מגעילה ואיכסית בעולם, דווקא אז כולם יתחילו איתי!
לא ברור העניין הזה בכלל, אבל זה ככה עוד מאז ימי ביה"ס וכבר הפסקתי לתהות לגבי הסיבות, אם גברים מעדיפים אותי סירחונית, שיבושם להם (הממ.. אולי "יבושם" זו לא המילה המדוייקת..).
במקום להחמיא, זה רק עצבן והדבר היחידי שעבר לי בראש באותו זמן היה:
"תתרחקו ממני גברים מגעילים, אין לי כוח אליכם, גושי טסטוסטרון חרמנים ודוחים!! תעזבו אותי בשקט!"
(כשאני חולה אני גם עצבנית ושונאת את כולם ללא הבדלי דת מין גזע וכו`).
בדרך לספר ראיתי חרדי מבוגר שהחליט לעמוד באמצע הכביש כאשר לקראתו נוסע אוטובוס.
אף אחד ברחוב לא אמר מילה וגם נהג האוטובוס לא טרח לעצור או לצפור, רק עקף בלי מחשבה שניה. אחר כך הוא נשכב על הכביש (כנראה בתקווה שהמשאית שהגיעה אחרי האוטובוס תדרוס אותו), אך בשלב הזה כבר צפרו לו והוא קם ועבר למדרכה.
מן הסתם הבין שאף אחד לא יהרוג אותו היום.
אותי הדהימה העובדה שאף אחד ברחוב לא התרגש ולא התייחס לסיטואציה כאל משהו מיוחד, כאילו כל יום מישהו נשכב שם על הכביש ומחכה שידרסו אותו.
מפחיד.
אצל הספר:
"אז מה עושים היום?"
"אני רוצה כהה. מה דעתך על שחור?"
"שחור זה למישהי שיודעת מה היא רוצה מעצמה"
"טוב, אז חום.. אבל שיהיה כהה" (סומי שמודעת למגבלות שלה אבל בכל זאת רוצה להפגין טיפונת של עמוד שידרה)
"האלרגיה שלך משתוללת, יש לי כדור מעולה! תקחי אותו, תראי איך תרגישי טוב. אחר כך אפילו תבואי אלי לבקש עוד.." (הספר שלי הוא גם רופא גם רוקח וגם פוּשֶר..).
מצד שני, לקחתי, הרגשתי טוב יותר וביקשתי ממנו עוד כדור...
בערב מסיבה במועדון בת"א.
התוכנית: להשתכר ולהשתולל בריקודים תחת המוטו: "אני כבר אנוח בקבר"
בפועל: סמירנוף אייס אחד שעשה לי בחילה (אלכוהול ונזלת לא הולכים טוב ביחד), חבורת מאגניבים שהלכה חמש דקות אחרי שהגעתי (זה משהו שעשיתי?), מוזיקת אייטיז דיסקו שאני לא מתחברת אליה (אבל בסוף הסתדרתי, כי הייתי חייבת לשחרר אגרסיות) ובחור אחד חמוד שקוטלג בהתחלה כגיי אבל בסוף הערב שלח מבטים חודרים לכיווני.. לא היה ברור וגם לא באמת רציתי לברר. סתם הפתיע.
האמת שנהניתי :)
כמובן שהלילה לא יכול להסתיים בלי מנת עצבים נוספת ולכן כשעליתי על המונית הביתה:
"כמה זה אלייך? 40-45?"
"אממ.. בפעם האחרונה הנסיעה עלתה לי 35 ש"ח"
"לא יכול להיות. 40 שקלים"
"טוב, תשים מונה"
"לא רוצה לשים מונה"
"מה ז"א לא רוצה???"
"לא רוצה! תמצאי מונית אחרת"
"אין בעיה" (גנב)
שתי דקות אחרי.. מגיעה מונית עם נהג נורמלי שמפעיל מונה אפילו בלי לשאול.
עלה לי 34.70 ש"ח!
כבר אמרתי פעם שאני תמיד צודקת?
גברים!
אה, כן.. כמעט שכחתי
חג שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה