יותר קלילה.
התגברתי עליו.
רק לפני כמה ימים השתפכתי מעל דפי הבלוג על כמה שאני עדיין אוהבת אותו ורוצה אותו בחזרה. אבל עכשיו אני יודעת (יודעת! לא חושבת!!) שהתגברתי. לחלוטין.
אז רציתי לקחת כמה דקות ולהגיד לו מילה אחת קטנה:
תודה
תודה שהקשבת לכל הצרות שלי וקיבלת אותי.
גרמת לי להאמין שיכול להיות מישהו שירצה לשמוע אותי.
שהעולם הפנימי שלי חשוב באותה מידה כמו של כולם, ושמותר לי להישען על אחרים כשאני מרגישה חלשה.
תודה שדאגת תמיד לדעת מה אני רוצה ולקחת את זה בחשבון בכל מה שעשית עבורי.
למדתי שאם למישהו אכפת ממני - הצרכים שלי יהיו חשובים לו באותה מידה שהם חשובים עבורי.
שאסור לי להתפשר על הדברים שחשובים לי על מנת לספק את רצונותיו של בן הזוג שלי.
תודה שהחזרת לי את האמונה בעצמי וביכולת שלי ליהנות ממין ומקרבה.
כל הזמן הזה האמנתי שמשהו אצלי פגום ושאין דרך לתקן.
לא חשבתי שיתכן ולא כל האשמה נעוצה בי.
לא חשבתי שהבעיות האלה נבעו ממשהו עמוק יותר שהדחקתי, ואם רק הייתי עם מישהו שרואה מעבר לקליפה החיצונית הייתי מרגישה לגמרי אחרת.
תודה שהיית כל כך קר וחסר רגשות בדרך שבה החלטת להיפרד ממני.
רק ככה יכולתי לראות מי אתה באמת ולהבין עד כמה מעולם לא היכרתי אותך.
התקופה האחרונה היתה נוראית, אבל ההתנהגות שלך הקלה עלי לדעת שאליך אני לעולם לא ארצה לחזור.
תודה שזלזלת בי ובקשר שלנו, שחיפשת אחרות בזמן שאני ראיתי רק אותך.
לא האמנתי שיש בי את היכולת לאהוב בעוצמות כאלה, שאני יכולה להישאר נאמנה לעצמי ולרגשות שלי, והכי חשוב - לבן הזוג שלי.
עכשיו אני יודעת שאני יכולה לאהוב - בלהט ובתשוקה, להישאר מאוהבת ולרצות רק אחד.
אני גם יודעת מה אני לא מוכנה לקבל.
אני לא מוכנה לקבל רמאות ושקרים, אני לא מוכנה להיות הפשרה של אף אחד.
תאהב אותי מכל הלב ותהיה רק איתי, או שלא תתקרב אלי בכלל.
תודה על הכל. על הטוב ועל הרע.
ההיכרות איתך הפכה אותי לאדם שלם יותר ובטוח יותר. ועכשיו אני יודעת שאני כבר לא צריכה אותך בחיי.
אז תודה.
עברה שנה (כמעט) והתחלתי להוסיף פוסטים לרשומות ישנות. אף אחד כבר לא יקרא את מה שכתוב כאן ויש בכך משהו מנחם.
טיפונת אנונימיות שעדיין נשמרת.
יפה
שנים התהלכתי בתחושה של חוסר ביטחון לגבי עצמי - כל דבר שיכולתי לחשוב עליו היה לקוי אצלי.
היו לי חברים שאהבו אותי, נמשכו אלי ורצו אותי.. מעולם לא האמנתי שזה בגלל המראה החיצוני שלי. האמנתי שזה נבע מאהבה.
כמו אמא שאוהבת את הילד שלה וחושבת שהוא מושלם, כך גם האמנתי שהאהבה סימאה את עיניהם.
ואז אתה הגעת.
טענת שלא התאהבת בי ובכל זאת גרמת לי לחוש נאהבת.
יותר מכך - גרמת לי להרגיש יפה, סקסית ומושכת.
בזכותך התחלתי לאהוב שוב את הגוף שלי. התלבשתי שונה, התהלכתי שונה..
כשאמרת לי שאני יפה האמנתי לך.
כנראה כי ידעתי שאין פה אהבה שתפריע ותייפה את האמת
כזו אני
מילים יפות ומחמאות עדינות הנאמרות מפי אנשים שקרובים אלי מבוטלות ונמחקות במהרה מהזיכרון
יותר פשוט להאמין בדברים הרעים מאשר לקבל ולהפנים את הטובים
העינייים שלך דיברו אלי.
העיניים האלה.. הביטו בי בהערצה, הידיים נגעו בכל פינה בגופי, מיששו וחדרו ברוך ובחוזק ואני התמסרתי כולי.
יום אחד ישבנו בבית קפה והתחלת למנות בפניי את כל מה שאתה אוהב בי - העיניים, השפתיים, האף, השיניים.. הקשבתי ונמסתי.
אהבת את כל החלקים ששנאתי, שרציתי לשנות.
בכל פעם שחוסר הביטחון משתלט עלי אני נזכרת
שנינו יחד במיטה, אני מעליך והשיער שלי נופל על פניך
מסך של משי
הסטת אותו לצדדים ואחזת את פניי בשתי הידייים
"את כל כך יפה.." אמרת
והעיניים שלך אמרו את אותו הדבר, שכנעו אותי שאתה דובר אמת.
לפני כמה זמן מישהו שיצאתי איתו כתב לי שאולי יש לי גוף טוב אבל לא יזיקו גם פנים ושכל שיתלוו אליו.
התגובה שלי הפתיעה אותי.
הייתי רגועה, כמעט אדישה.
לא נפגעתי, לא חשבתי שאולי הוא צודק..
תודה לך, שבזכותך התחלתי לאהוב שוב את עצמי.
==============================================
בקרוב
שמה אוזניות
מדליקה את ה MP3
מגבירה את הווליום
יוצאת לדרך
העולם עובר מולי בהילוך איטי
נאטמת לצלילי המכוניות והאוטובוסים הצורמים
ומתרכזת אך ורק במוזיקה
ביופי, בכאב ובזכרונות שהיא מביאה
אנשים מדברים איתי
אני רואה את שפתותיהם נעות,
מתעגלות ומתכווצות
עיניהם בוהות בי, ממתינות לתשובה
ברקע אפרת גוש
כל התחושות נשכחו כבר
כל הכאב נעלם
אין בי דבר להציל עוד
אין לי בכל העולם
לרגע אני נאלצת לנתק את עצמי מהעולם שבניתי לי ולענות
תשובות קצרות וענייניות
חסרות סבלנות
רוצה רק לחזור
להתעטף בצלילים ולדמיין...
מקום אחר
זמן אחר
בקרוב זו תהיה שנה שלמה בלעדיך
סוג של
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה