יום רביעי, 2 באפריל 2008

פוסט עגמומי משהו (הוא משתפר בהמשך, אבל רק בסוף אז אל תגידו שלא הזהרתי אתכם)

עגמומיות.
מילה יפה
המשמעות פחות
אבל היא מתארת את ההרגשה שלי בימים האחרונים.
נפלה עלי עגמומיות. התעגממתי. אני עגמומית (יש עוד אפשרויות? ואני יודעת שהתעגממתי זו לא מילה אמיתית)
לא יודעת אם מדובר בנפילת מתח ממעבר הדירה,
כאב הגרון שתקף אותי שלשום ועדיין לא עבר,
או השהות בדירה חדשה ולא מוכרת.
משהו לא הסתדר לי
ולכן..
עגמומיות.
כשעברתי על תכולת הארגזים קלטתי את רמת חוסר המעש שהגעתי אליה בחודשים האחרונים
בעצם בשנה האחרונה
אולי יותר.
כל כך הרבה ג`אנק שלא ניפיתי וסידרתי
ערימות של דפים היו שם
אולי חצי יער היה מונח על השולחן (ולא יער בן שמן פושט, אלא אחד מיערות הגשם.. נגיד האמזונאס)
גם אוכל.
עשרות קופסאות ושקיות של מצרכי מזון שפג תוקפם
דברים שקניתי ושכחתי שיש לי, או שסתם לא היה חשק לאכול.
ראיתי הכל והמשמעות חילחלה אט אט
הייתי מרוכזת בעצמי תקופה ארוכה מאוד
מרוכזת במחשבות שלי, בדיכאונות ובהתלבטויות האינסופיות
מרוב העיסוק האובססיבי בעבר ובעתיד לא נותרה בי אנרגיה להווה
אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה דיכאון כי הייתי פעילה
עבדתי, יצאתי, נפגשתי עם חברים, הייתי במערכת יחסים, נפרדתי, חזרתי..
היו לי חיים
אבל לא ניהלתי אותם
כמו ילדה קטנה לא דאגתי לעצמי
חיכיתי שאת הכל יעשו בשבילי
ידאגו לי, יבשלו לי, ינקו לי
מה כל כך קשה בלשטוף צלחת אחרי הארוחה?
יותר מזה
למה כל כך קשה לי לקחת בקבוק מים ולשתות במקום להתייבש ולהתעלף?
לא יודעת, אבל עבורי אלו היו פעולות בלתי אפשריות
תירצתי את חוסר האונים שלי בכך שאני עייפה מהעבודה או סתם שיכחה
כמובן שאלו לא הסיבות האמיתיות.
גם לא עצלנות.
יש פה משהו עמוק יותר, אבל אני לא רוצה להבין אותו.
מפחידה אותי המסקנה.
אולי לא צריך להגיע למסקנה
לא צריך להבין.
רק להחליט.
מהיום אני דואגת לעצמי טיפה יותר
נ.ב
אני לוקחת חופש מחר.
מאחר וביטי נטש אותנו (ביטי אייכה??) סומי2 תנהל את העניינים.
מממ.. כבר מריחים את השינוי באוויר!
בעצם, זה ריח של משהו שנשרף בחדר אוכל.. איףף!

אין תגובות: