היה היתה פעם משפחה (מאושרת?): זוג הורים ושלוש בנות חביבות ונאות - סומי, סומי2 וסומי3.
סיפורה של המשפחה הזו מתחיל מהנקודה בה "והם חיו באושר ועושר" היה אמור להתרחש.
משלוש הבנות, סומי2 היתה הראשונה להינשא לבחיר ליבה.
הם אמנם הכירו זמן קצר בלבד (3 חודשים), אך מיד ידעו שהם רוצים לבלות יחדיו את שארית חייהם.
לאחר כשנה, התחתנה גם סומי, הבת הבכורה עם מי שהיה בן זוגה בשלוש השנים האחרונות.
סומי3 היתה עוד צעירה בתקופה ההיא, אך לא צעירה מדי כדי שכולם בחתונה יאמרו לה את המשפט הידוע "בקרוב אצלך". היא מצידה ענתה, שעוד יש לה לעבור את הצבא וגם לימודים באוניברסיטה קודם, אך זה לא עצר את שטף האיחולים לעתיד.
למשך תקופה מסויימת הכל נראה ורוד.
ההורים היו מאושרים כי הבנות כבר "מסודרות בחיים", וההרגשה הכללית היתה שאין דאגות וכולם צועדים בדרך לחיי מעמד בינוני קונבנציונליים של זוג צעיר בתחילת דרכו עם כלב/חתול + דירה ומשכנתא ותוכניות לתינוק או שניים בהמשך הדרך.
כשנה לאחר נקודת "האושר והעושר" התחיל המשבר הראשון.
סומי הבינה שכבר מזמן היא לא אוהבת את זה שכעת הוא בעלה ושהיא איתו מתוך הרגל ופחד.
פחד לעזוב, פחד לפגוע, פחד ממה שיגידו במשפחה.
לאחר שנה של התחבטויות ומשברים היא אזרה אומץ לספר לאמא שלה.
תגובתה של אמה היתה בחלקה צפויה אך גם כללה הודאה מפתיעה. מסתבר שהאם כבר שנים לא אוהבת את האב, לא מתעניינת בו כהוא זה אך לא עוזבת "בגלל הבנות והמשפחה".
למרות זאת, היא ניסתה לשכנע את סומי לא לעזוב את הבעל
"מי ירצה אותך עכשיו? את תהיי אישה גרושה בת 30 פלוס, לא תמצאי מישהו אחר יותר טוב ממנו. לפחות תיכנסי קודם להריון כמו אחותך סומי2 שהולכת להביא לנו נכד קטן ומקסים".
עוד שנה של ספקות ובלבולים עברה, כאשר בסיומה סומי הרגישה שהגיע הזמן לפרוש כנפיים ולעזוב את הקן הבטוח.
למרבה ההפתעה לא היה כל כך נורא בחוץ, אפילו נחמד.
בזמן הזה, גם היחסים של ההורים התפתחו - האם עזבה את הבית לגור עם סומי2 שילדה תינוק חמוד בארץ רחוקה, האבא התגעגע, שוחח עם בנותיו תוך שהוא מזיל דמעה ושובר את ליבן. הן מעולם לא ראו אותו בוכה. קשה היה להכיל שהגבר השקט והחזק, זה שתמיד היה הסלע האיתן של המשפחה כואב כל כך, מיוסר ומבולבל, מנסה בכל הכוח להחזיק באשתו שאהב כל כך.
סומי כאבה את כאבו של האב, אך הבינה את אמה.
יותר מכולם היא ידעה עד כמה קשה לחיות ללא אהבה.
כשהאם חזרה, היא סיפרה לבתה שכבר 10 שנים היא חיה כך, מחכה שהבנות יגדלו על מנת שתוכל להרגיש חופשיה לדאוג לעצמה.
כשסומי סיפרה לה על בחור שפגשה וכמה היא נהנית מהחופש המחודש היא הרגישה איך עיניה של אימה ננעצות בה בקנאה קלה, מלאות בתשוקה לחוות את אותו הרגש. ליבה נשבר כשחשבה על אביה, אולם היא לא יכלה להביא את עצמה לתת לאימה את העצה שהיא קיבלה ממנה בעבר - להישאר עם גבר שאינה אוהבת.
לפני שבוע סומי3 הודיעה לסומי על התפתחות חדשה.
מסתבר שגם נישואיה של סומי2 עלו על שרטון.
הבעל מאוכזב מאשתו, שמשום מה לא מסוגלת להעניק לו את האהבה שהיא טוענת שהיא מרגישה. כבר שנים המצב לא טוב, אך כעת, משחזרו ארצה הוא מוכן לפרק את החבילה.
באותה נשימה היא גם מודיעה שהאבא שכר דירה ויעבור לגור בה ברגע שהקשר בין סומי2 לבעלה יתבהר.
"סומי, אני חושבת שמוטלת על המשפחה שלנו קללה" היא אומרת
"איך יכול להיות שיש לנו חוסר מזל כזה באהבה?
איך זה שבשנתיים האחרונות המשפחה הזו מתפרקת לה לאיטה ואין דבר שמצליח לעצור את הנפילה?"
בעודה מקשיבה לאחותה הנשבעת שלא תתחתן לעולם חשבה סומי לעצמה שאולי חלק מהאשמה מוטל עליה.
אולי בעזיבה שלה, בחתירה שלה לאושר ועצמאות היא פתחה תיבת פנדורה שהוציאה החוצה את כל הרגשות החבויים והמאוויים הסמויים שהתפתחו בליבם של בני המשפחה עם השנים, ובעודם מביטים בה מנסה לקחת את צעדיה הראשונים לקראת חיים חדשים הם החליטו שגם הם רוצים לנסות.
הם ראו שיש חיים גם אחרי הגירושין ואם תמיד דואגים ל"מה אחרים יגידו" בסופו של דבר יוצא שאנחנו לא חיים את החיים שלנו, אלא את החיים שאחרים חושבים שאנחנו צריכים לחיות.
אולי המעשה שלה העניק להם את האומץ הדרוש לחפש את האושר ואת האמת הפנימית שלהם.
"את הקללה הזו אפשר לשבור בדרך אחת" היא רצתה לומר לאחותה
"בכך שנפסיק להתחשב בכל העולם ונדאג לעצמנו. תמיד תהיי מודעת לעצמך, לעולם אל תיכנסי לקשר או למחוייבות מתוך תחושה של חוסר ברירה או חוסר נעימות מהסביבה או מבן הזוג, תדעי לדרוש את מה שמגיע לך - אהבה אמיתית ללא פשרות וללא הנחות".
רצתה לומר, אך שתקה.
האשמה הכבידה על המילים וגרמה להן לעצור בטרם הצליחו לעצב את עצמן למשפטים שלמים.
לכמה ימים כל המילים נעצרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה