כן, זו אני.
הצלחתי לתת לעצמי בוקס בסַנטֵר באוטובוס בדרך הביתה.
עדיין לא ברור לי איך זה בדיוק קרה.
אני רק זוכרת שהיו מעורבים בתקרית בחורה שהיתה חייבת לדחוף קצת, חוסר שיווי משקל אומלל שלי והחלטה תמוהה (גם כן שלי) להיאחז דווקא בלולאות שתלויות למעלה, שמסתבר לא מתאימות לנשים נמוכות שהחליטו דווקא היום ללכת עם הנעליים נטולות העקבים שלהן.
היה כואב.
יכול להיות שנסדקה לי שן, אבל לא בדקתי.
אחר כך גם דרכו עלי, אבל זה כבר לא באשמתי.
יום כזה
הוא התחיל בבוקר (כמובן. כמו כל יום) כשעליתי על המשקל וגיליתי את מה שכבר ידעתי אבל היה לי קשה להפנים: לזלילה בלתי מבוקרת ואכילת קינוחים מושחתים יש תוצאות!
משטר דיאטה קפדני התחיל.
עד כה לא נאכלה אפילו קוביית שוקולד. הידד לי!
(או באסה לי.. תלוי איך מסתכלים על זה)
היום הנאחס המשיך.
יום ראשון הוא לא יום מוצלח מבחינת עבודה.
הגעתי למסקנה שעדיף לחברה שאני עובדת בה שבימי ראשון אני אעשה רק את המינימום הנדרש.
ההשלכות של הישנוניות וחוסר הריכוז שלי יכולות להיות הרות אסון.
אחר כך - התקרית המדוברת באוטובוס.
(אאוץ`)
ואז עוד החלטה תמוהה שלי לעשות קניות ולסחוב הכל ברגל עד הבית בחום הזוועתי.
עד שהגעתי הביתה חצי ממני נזל החוצה.
לפחות זה טוב לדיאטה.. :)
העניין הוא, שכל היום היתה לי הרגשה שאם אני רק אעבור את החלק המגעיל הזה של היום הכל ישתפר ויהיה הרבה יותר מוצלח.
וכשהגעתי הביתה במצב צבירה נוזלי, אך עדיין חצי מתפקדת (בקושי) הייתי אופטימית.
הרגשתי שזהו.
עכשיו שום דבר לא יכול להשתבש יותר.
רק צריך לארגן את הקניות ואז מנוחה מבורכת.
סידרתי הכל והלכתי לשירותים ואז ראיתי אותן
נמלים.
שחורות.
מגעילות.
מתרוצצות על הרצפה ועל הקיר.
רק לפני חצי שנה, כשנכנסתי לדירה עשיתי ריסוס.
איך הן נכנסות?
ואם הן כבר נכנסות, איך הן מצליחות לשרוד?
ולמה דווקא בשירותים, המקום היחידי בבית שלא נכנס אליו אוכל?
לנמלים פתרונות.
באותו רגע נשברתי.
לקחתי את השואב ובקללות נמרצות התחלתי לשאוב את החדר, מגלה תוך כדי שהן כבר הספיקו לפלוש לסלון.
לקחתי את התרסיס שקניתי בגלל הפרעושים של מיצי מלפני שנה והתחלתי לרסס כמו משוגעת.
רק כשהתחלתי להיחנק והייתי על סף עילפון נזכרתי שכדאי (ואפילו רצוי) לפתוח את החלון כשמפזרים טונה של רעל בבית.
עכשיו יש לי תחושה תמידית שהולכים עלי דברים ואני מתגרדת בלי הפסקה.
אבל זהו.
שום דבר לא יכול להשתבש יותר.
נכון?
בברכת יהיה טו-או-אוב טו-או-אוב (כן, בגללך השיר הזה לא יוצא לי עכשיו מהראש :))
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה